מחשבון · פדיון חופשה שנתית

מחשבון פדיון חופשה שנתית 2026

החישוב רץ בדפדפן שלכם — שום נתון אינו נשלח או נשמר · אין צורך בפרטים אישיים
לעובד שעתי — הזינו שכר יומי ממוצע. לפי החוק הוא מחושב מהרבעון (3 חודשים) שבו עבדתם הכי הרבה ימים מתוך 12 החודשים האחרונים, חלקי 90. אם אין ברשותכם את הנתון המדויק — הזינו הערכה.
השכר הרגיל בלבד — בלי נסיעות, אש"ל והחזרי הוצאות. עמלות ותוספות קבועות, וכן תשרים אצל עובדי מסעדנות, כן נכללים.
קובע גם את מכסת ימי החופשה השנתית וגם את אופן חישוב שווי היום (חלוקה ל-21.67 או ל-25).
אם ידוע כמה ימים כבר נוצלו או שולמו במהלך התקופה. אם לא ידוע — השאירו ריק; נטל ההוכחה על כך מוטל על המעסיק.
אם המעסיק כבר שילם פדיון חופשה בתלוש האחרון — הסכום יקוזז מהאומדן.
אם בתלוש האחרון מופיעה שורת "יתרת חופשה" — הזינו אותה כאן. זהו הנתון המדויק ביותר, והוא מחליף את האומדן לפי טבלת הוותק (ולא מצטרף לימים שצוינו למעלה כ"נוצלו").

איך נצברת חופשה שנתית

חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, חל על כל עובד ובכל ענף מהיום הראשון לעבודה. סעיף 3 לחוק קובע מכסת ימים עולה לפי הוותק אצל אותו מעסיק — וכאן חשוב להבדיל בין ימי ברוטו (כולל יום שישי, לעובד 6 ימים בשבוע) לבין ימי נטו (ימי עבודה בפועל, לעובד 5 ימים בשבוע):

שנת ותקעובד 6 ימים בשבועעובד 5 ימים בשבוע
1–41612
51614
61816
72118
82219
92320
10 ואילךמצטבר עד תקרה של 28מצטבר עד תקרה של 24

שווי היום נגזר מסוג העובד: אצל עובד חודשי — השכר מחולק ב-21.67 (5 ימי שבוע) או ב-25 (6 ימי שבוע), ולעולם לא ב-30 הימים הקלנדריים. אצל עובד שעתי או יומי, סעיף 10(ב)(2) לחוק קובע לקחת את הרבעון (3 חודשים) שבו עבד הכי הרבה ימים מתוך 12 החודשים האחרונים, ולחלק ב-90 — אבן הבוחן היא מספר ימי העבודה, לא גובה השכר באותו רבעון.

מה זה פדיון חופשה בסיום עבודה

סעיף 13 לחוק קובע: עובד שסיים לעבוד ולא ניצל את מלוא ימי החופשה שצבר, זכאי לפדיון — תשלום כספי בגובה דמי החופשה שהיו משתלמים לו אילו יצא בפועל לחופשה ביום שבו הפסיק לעבוד. עובד בשכר (לא במשכורת חודשית) שעבד פחות מ-75 ימים רצופים אינו זכאי לימי חופשה לפי סעיף 3, אלא ל"תמורת חופשה" בשיעור 4% מהשכר ששולם לו בתקופה (סעיף 15) — מסלול שונה לגמרי, ולכן המחשבון אינו מציג עבורו סכום.

הצבירה לפדיון אינה בלתי מוגבלת: לפי סעיף 7 לחוק והפסיקה (ע"ע 547/06 משה כהן נ' אנויה; ע"ע 43273-06-19 חג'אזי), ניתן לפדות לכל היותר 3 שנות עבודה מלאות בתוספת השנה השוטפת — גם עובד עם עשרות שנות ותק. נטל ההוכחה על כמה ימים נוצלו ושולמו בפועל מוטל על המעסיק, שמחויב בסעיף 26 לחוק לנהל פנקס חופשה מסודר (ע"ע 20880-07-20 טספסלסה) — אך זהו נטל ראייתי, לא סעד אוטומטי: מעסיק רשאי להוכיח ניצול גם בראיות אחרות.

ההתיישנות המיוחדת של פדיון חופשה — 3 שנים בלבד

סעיף 31 לחוק חופשה שנתית קובע התיישנות ייחודית וקצרה במיוחד: 3 שנים בלבד מיום סיום העבודה — פחות ממחצית מ-7 השנים הרגילות החלות על רוב רכיבי השכר. מי שממתין מעבר לכך מאבד את רכיב הפדיון כליל, גם אם רכיבים אחרים בתביעה (כמו פיצויי פיטורים) עדיין בתוקף. זו הסיבה שכדאי לפעול בהקדם ולא להניח שיש "עוד זמן".

מה המחשבון הזה לא עושה

  • אינו בודק אם קיים צו הרחבה ענפי מיטיב (מוסכים, שמירה, ניקיון, בנייה, מלונאות, היסעים) — צווים אלה עשויים לקבוע זכאות גבוהה יותר מהחוק הכללי.
  • אינו מטפל בשתי תקופות העסקה נפרדות אצל אותו מעסיק — לפי הפסיקה כל תקופה נבדקת בנפרד, ללא צירוף ותק.
  • אינו מנכה חודשי חל"ת העולים על 14 יום בשנת עבודה, שאינם נספרים בצבירה לפי התקנות.
  • אינו מחשב תמורת חופשה של 4% לעובד בשכר שעבד פחות מ-75 ימים — רק מציין את הכלל ומפנה לבדיקה.
  • אינו מהווה איסוף מסמכים ואינו בודק תלושים בפועל — הוא אומדן בלבד לפי מה שהוזן.

המספר המדויק תלוי בתלושים, בפנקס החופשה (אם קיים) ובנסיבות הספציפיות — בדיקה מקצועית ממפה את כל אלה.